ואמר אחרי זה ואת ביתו בנה שלמה, להגיד שלא שם כ״כ חריצות בבנין ביתו, כי הנה עברו י״ג שנה בבנינו, בהיות בנין בית ה׳ גדול מאד ממנו וכליו לאין שעור. ומה שאמר כאן ויכל את כל ביתו, אין פירושו על הבית האחד אשר בנה לעצמו, כי אם על כל הבתים אשר עשה לעצמו ולבת פרעה, שעשה כל הבתים ההם בשלש עשרה שנה עד כלות אותם. והיוצא מזה גם כן הוא שנתעסק עשרים שנה בבנין הבתים האלה, רוצה לומר המקודש האלהי ואשר עשה לעצמו בירושלם וביער הלבנון ואשר עשה לבת פרעה, וכן יאמר אחרי זה ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים וגומר, והוא דבר מפליא איך לא רפו ידיו ולא קץ לבו מהתמיד עשרים שנה בבנינים האלה? אבל היה זה מגובה לבבו וגדלו ולזה נזכר פה. וראוי שתדע ששלמה עשה ג׳ בתים למלכותו, הבית האחד הוא בית המלכות אשר עשה בירושלם קרוב לבית ה׳, ועליה אמר כאן ואת ביתו בנה שלמה וגומר, ואחרי זה יספר עוד מהבית הזה דברים כמו שאפרש:

והבית השני הוא הבית אשר בנה ביער הלבנון, כי היה מנהג המלכים בזמן ההוא לבנות בית ביער הלבנון להתקרר שם בימי הקיץ, ולזה היה שעשה בו פתחים הרבה להכנס בהם האויר, והיה יער הלבנון קרוב לירושלם, ולזה נקרא בית המקדש בדברי הנביאים (ישעיהו י׳ ל״ד, זכריה י״א א׳) לבנון, ואפשר שלא נקרא כן כי אם להיותו מבית ומחוץ מצופה עצי ארזים, ולהיות בו ארזים הרבה נקרא לבנון אשר בו רבוי הארזים. וזכר הכתוב כאן שאותו הבית אשר עשה בלבנון היה מאה אמר ארכו וחמשים אמה רחבו ושלשים אמה קומתו, ואל יקשה עליך איך עשה שלמה אית ביתו גדול מבית ה׳ שהיה ששים אמה ארכו ועשרים רחבו וביתו היה מאה באמה ארכו וחמשים רחבו? גם אין ראוי להקשות למה לא שמר ערך המרחקים כראוי וכסדר בית האלהים, אשר שם היה הרוחב שליש מהאורך והגובה חצי מהאורך וכאן היה הרוחב חצי האורך והגובה לא היה שליש מהאורך? לפי שבית ה׳ לא היה צריך שיהיה גדול מאד, כי לא היו נכנסים בהיכל כי אם הכהנים ובדביר הכהן הגדול בלבד אחת בשנ׳ לא יותר, אמנם בבית המלך היו נכנסים כל העם ויצטרך להיותו באותו גודל גדול ועצום. ואין ספק שהבית ההוא שהיה מאה אמות ארכו היה מתחלק לדירו׳ זו אחר זו, וכפי גודלם היה הרוחב והגובה נערך ומתיחס בהם כראוי. וכתב יוסף ן׳ גוריון שהבית הזה היו בו שתי מיני וסדרי דירות, אחת למטה ואחת למעלה, ובכל דירה מהם היו חדרים הרבה, ובדירות של מטה היו הבשמים מכל מיני מאכל וריח יקרים ומשובחים בבית אחד, והיה בבית אחרת מהם כל כלי זין אם מברזל ואם מזהב ומכסף אשר עשה שלמה לכבוד ולתפארת, כמו שיזכור אחרי זה, שעשה מאתים צנה זהב שחוט ושלש מאות מגינים זהב, ובבית אחד מהם היו כל כלי משקה שעשה שלמה זהב, ואלה כלם קראם הכתוב כלי בית יער הלבנון, ובבית אחר מלבושי המלך, וכן בשאר הבתים היו שם ענינים מתחלפים. הנה אם כן בדירות התחתונות היו כל הכלים ועושר כבוד מלכות המלך ואוצרותיו בסדור מופלא. ובדירות העליונות היו ארבעה חלוקות כפי הטורים אשר זכר הכתוב, ובהם כפי הסדור היו מדור המלך וישיבתו וישיבת משרתיו ובית העצה, ושם יבאו השרים ורוזנים נוסדו יחד, ושם היו הבתים המתיחדים לאכול ולשתות ולשכב ולשבת בם, ולכן זכר כאן שהיה הבית בכללו על ארבעה טורי עמודי ארזים ומעמוד לעמוד היו כרותות ארזים, ר״ל קורות גדולות הנקראים מרישים בדברי חז״ל (תענית י״ו ע״א). והרלב״ג כתב שעמודי הארזים היו לרוחב הבית והיה נחלק האורך בהם לשלשה חלקים, והיו כרותות ארזים על העמודים שיסבלו נסרי התקרה אשר עליהם והיו גדולים וחזקים:

ואמרו וספון בארז ממעל על הצלעות, ר״ל שהיה ספון בנסרים של ארז ממעל על הצלעות שהם כרותות ארזים אשר על העמודים והוא התקרה. והגיד שהיו העמודים בשלשה טורים ארבעים וחמשה, שהם בכל טור חמש עשרה, ולזה היו קורות הארזים אשר עליהם ט״ו גם כן:

וזכר עוד ושקופים ג׳ טורים ומחזה אל מחזה ג׳ פעמים, להגיד שעשה בבית חלונות להכנס שם הרוח, וקראם שקופים לפי שהאדם ישקיף מהם, ושאותם החלונות היו שלשה טורים כפי טורי העמודים, והיו החלונות מצד אחד מהבית וחלונות מהצד האחר, באופן שהיו מכוונים אלו נגד אלו, וזהו אמרו מחזה מול מחזה, שהם החלונות אשר יראו ויחזהו מהם, והיה זה ג׳ פעמים, ר״ל בשלשה הטורים אשר זכר. ואפשר לפרש ג׳ טורים, שהיו בין חלון לחלון ג׳ טורים נסרי ארז, ולפי שהיו החלונות בג׳ הכותלים מהבית, אמר בהם שלש פעמים. והרלב״ג פירש ושקופים, על הצלעות שזכר, כי הם כדמות משקוף עם העמודים ולא נתיישב אצלי:

וכל הפתחים והמזוזות רבעים שקף ומול מחזה אל מחזה ג׳ פעמי׳, להגיד שהפתחי׳ והחלונו׳ כלם שקרא מזוזות היו בדמות מרובע לא עגול וכדורי, וההשקפה אשר היה לכל אחד מהם היתה מרובעת לא כדוריית, ובאותו רבוע היו מכוונים בנכח מחזה מול מחזה כל השלש פעמים, כי כלם היו נעשות בצורה שוה ומתדמה מהרבוע אשר זכר:

וספר הכתוב שעוד עשה שמה בבית יער הלבנון אולם אחד, והוא הנקרא בית שער, והיה ארכו לרוחב הבית, ולכן היה חמשים אמה ארכו כרחב הבית אשר זכר, ושלשים אמה רחבו, וגבהו אין ספק שיהיה כגובה הבית ואם לא נזכר. ואמנם אמרו ואולם על פניהם ועמודים ועב על פניהם, הוא להודיע תבנית האולם הנזכר, כי לפי שאמר בו לבד ארכו ורחבו, ולא ידענו אם היה סמוך לבית אם לא ואם היה על עמודים בבית, ולזה אמר עליו ואולם על פניהם, רוצה לומר והאולם הנזכר היה על פני הפתחים שזכר מהבית הגדול, כי היה סמוך אליהם, ועמודים ועב, ר״ל והיה לאולם הנזכר עמודים ועב שהוא עץ עב וגדול ונקרא בדברי חז״ל (תענית שם) מריש, העמודים והעב היו על פניהם, ר״ל על פני עמודי הבית ופתחיה:

ואמנם אמרו ואולם הכסא אשר ישפט שם אולם המשפט עשה וגומר, כתבו המפרשים שסמך האולם לכסא, לפי שבאותו אולם לא היה כי אם כסא המשפט ששם היה שלמה יושב ודן את בני אדם הבאים לפניו למשפט, ויהיה אמרו ואולם הכסא וגו׳ כאלו אמר ואולם אחר שהיה בו הכסא אשר ישפט שם, והוא הנקרא אולם המשפט שעשה שלמה, והיה אם כן אולם אחד בלבד הנזכר בכתוב הזה. ואחרים אמרו ששני אולמים היו שמה, האחד אולם המשפט שהיה בו הכסא, ואולם אחר שהיה לפניו שהוא היה בית שער לאולם המשפט, וכן נראה מדעת המתרגם, שתרגם ואולמא לאתקנא תמן כורסיה בית דינא דדאין תמן פרוסדא לבית דינא עבד, והא על דרך מה שאחז״ל (משנה אבות ד׳:ט״ז) התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין. ואמרו מהקרקע ועד הקרקע, פירשו מן יסוד כותל זה לכותל זה שכנגדו, כלומר שכל הרצפה היתה מכוסה בנסרים של ארז. והאולם או אולמים האלה נראה לי שלא היו בבית יער הלבנון כי אם בבית המלך אשר בציון, ואם כן אחרי שזכר בנין בית יער הלבנון חזר לספר ענין בית המלך, והתחיל מאולם המשפט לפי שהיה בבית המלך בתחלת הבית, כדי שהעם שיבאו למשפט לא יעברו בבית המלך אבל יכנסו מיד לאולם המשפט.

ועליו אמר וביתו אשר ישב שם חצר האחרת מבית לאולם כמעשה הזה היה, רוצה לומר שכל בית המלך שהיה אחרי האולם הנזכר היה כלו ספון ארז כמעשה האולם, וגם כן הבית אשר עשה לבת פרעה היה כמעשה האולם הזה אשר זכר:

וכל אלה, ר״ל בנין בית השם ובית המלך ובית יער הלבנון ואולם המשפט ובית בת פרעה, הם וחצרותיהן כלם היו בנויים באבנים יקרות, רוצה לומר משובחות ויפות אבני שיש טהור כמדות גזית, שהיה ידוע מדת האבן גזית אצלם, והיו מגוררות במגרה, והוא המישור שהוא חרב פגום מאד הנקרא בלע״ז שייר״א, והוא עשוי באופן שהיה חותך האבנים ומשאירם חלקות ושוות בשני צדדיהם, וזהו מבית ומחוץ, כלומר שלא היה לבד מן הצד הנראה מהאבן, אבל גם מן הצד המונח ואשר ישימו ביסודי הבית כלם היו באותו תקון ומעלה, וז״ש וממסד עד הטפחות, ר״ל מן היסוד עד שמי הקורה. ונקראו טפחות, לפי שבטור העליון מהכותל אשר עליו תושם התקרה יוציאו האבנים יותר מהשאר כמדת טפח לתפארת המלאכה, וישימו אותם נוספות מבפנים, וזה מבואר בבנינים היפים והשלמים, וזכר אם כן שמחוץ לבית עד החצר הגדולה היו כל האבנים עשויות בזה האופן. ולפי שלא ידענו מדת האבנים, ואולי שהיו האבנים אשר ביסודי הבתים האלו אבנים קטנות והיותר פחותות בעצמם להיותם תחת הארץ במקום בלתי נראה.

לזה הוצרך לומר שהיו האבנים אשר ישימו ביסודות הבתים אבנים יקרות באיכותן וגדולות בכמותן, שהיה כל אחת מהן עשר אמות או שמונה אמות על המעט, ומלמעלה בכותל היו אבני גזית אשר מדתם ידועה, ואמר זה להודיע שלא היה הפרש בין אבני היסודות לאבני הכותלים, אם לא שאבני היסוד היו מהם מעשרה אמות ומהם משמונה אמות ולא היו כלם שוים בגודל.

אמנם מלמעלה בכותלים היו כלם אבני גזית, ר״ל במדה אחת ידועה ולא היה אחת מהן גדולה מחברתה אפילו חוט השערה, ואולי אבני גזית לא היו כל כך גדולות אבל היו יותר מתוקנות ובמדה ידועה בלי חלוף כמו שאמרתי, והיה עליהם ארז, ר״ל ספון בארז בתקרה:

וכן זכר שהיה לבית המלך חצר גדולה סביב, והיא החומה שהיתה מקפת בה שהיה בה שלשה טורים מאבן גזית ועליהם טור כרותות ארזים, ר״ל קורות ארזים, וכזה בעצמו היה לבית ה׳ הפנימית ר״ל הדביר וההיכל שהיה החצר סביבו, וכן היה ג״כ לאולם הבית, ר״ל לאולם אשר היה לפני ההיכל המקודש. וחז״ל (תמיד ס׳ ע״ב) אמרו כי אלו אבני עשר אמות ואבני שמנה אמות אשר זכר, היו אצטוואות יוצאות ומהם היו עולות לגדולות ששם היו ישנים זקני כהונה, שלא היו מכניסין מטות למקדש, ופרחי כהונה היו ישנים איש על כסותו בארץ. ואתה תראה שקצר הכתוב כאן בספור בית המלך ובספור הבית אשר בנה לבת פרעה, לפי שלא היה בהם מהמעלה והגדולה כי אם האבנים והארז שזכר, ואחרי זה יזכור שעשה מהאלמוגים מסעד לבית המלך וכמו שאפרש, אמנם בית יער הלבנון לסבת העמודים והחלונות אשר בו וגודל הבית, ראה להרחיב בה הספור, כי זה ממה שיורה עוד על מעלת הבונה ושלמותו וגדלו:

וישלח המלך וגומר. וראוי שנעיר בפסוקים האלה, אם ראשונה שאמר כאן שהיה חירם בן אשה אלמנה ממטה נפתלי, ובדברי הימים (דברי הימים ב ב׳ י״ג) נאמר מן בנות דן. ושנית שכאן נאמר שהיו שמנה עשרה אמה קומת העמוד האחד, ובדברי הימים (שם ג׳ ט״ו) נאמר שהיה קומתם שלשים וחמש אמות. שלישית באמרו וחוט שתים עשרה אמה יסוב את העמוד השני ולא זכר העמוד הראשון. רביעית באמרו וכותרות אשר על ראש העמודים, כי הנה כבר זכר שעשה הכותרות ומה ראה לזכרו כאן שנית? אף שלמעלה אמר שהיה הכותרת חמש אמות וכאן אמר ארבע אמות. חמשית אמרו עוד פעם שלישית וכותרות על שני העמודים גם ממעל מלעמת הבטן, והיא אמירה כפולה ומכופלת. ששית אמרו אחרי ספור הקמת העמודים, ועל ראש העמודים מעשה שושן, וזה כבר נאמר למעלה, שנאמר וכותרת על ראש העמודי׳ מעשה שושן וגו׳. ואומר בפי׳ הפסוקי׳ והתר הספקו׳, שהכתוב ספר ששלח שלמה ויקח את חירם מצור, וזה אינו חירם המלך כי חרש חכם שהיה נקרא כן והי׳ דר בצור.

ונראה שהיה בחור ואמו היתה אלמנה והוא היה אצלה לנחמה ולכן היה עליו קשה הפרדו ממנה, וזה צורך אמרו בן אשה אלמנה. ואמרו המפרשים שהיא היתה מדן ובעלה היה מנפתלי, אבל היה גר ותושב בצור, ולכן נקרא צורי, עם היותו מבני ישראל, כמו שנקרא עובד הגתי (שמואל ב ו׳ י׳) בהיותו לוי, בעבור שהיה דר בגת. ואפשר לומר שהוא היה צורי ממולדתו, כמו שהעיד הכתוב, ואשתו היתה יהודית ונשאה לו בסבה מן הסבות, אם מפני שביה שנשבית שמה או בסבה אחרת, והיתה משני שבטים כי אביה היה משבט נפתלי, ולכן אמר כאן ממטה נפתלי שיחסה אל אביה, ומפאת אמה היתה אותה אלמנה משבט דן, ולזה נאמר בדברי הימים מן בנות דן, ולא אמר ממטה דן לפי שמצד האם היתה מבנות דן. והגיד הכתוב שאביו של חירם זה שהיה צורי, היה חורש נחשת גדול וגם בכל מלאכה היה מלא דעת וחכמה, ר״ל בכסף ובזהב ובאבנים ובעצים, כמו ששלח המלך חירם לאמר לשלמה, ולזה היה הבקיאות לחירם זה הבחור יותר בזאת המלאכה, לפי שירש אותה מאביו. וחז״ל (ערכין ט״ז ע״א) למדו מזה שחייב אדם להתעסק באומנות אביו. ונראה ששלמה לא רצה שיעשה כי אם מלאכת הנחושת לא דבר מהזהב המיוחד לדביר ולהיכל, כי מפני קדושתו לא היה ראוי שיעשה על יד איש נכר.

ואמר ויבא אל המלך, להגיד שעזב את אמו בהיותה אלמנה ובא אל המלך לעבדו:

ויצר את שני העמודי׳, ר״ל שעשה צורתם בדפו׳ בחומר ובלבנים או בעצים או מצויירים על הנייר, כדי שיראה המלך אם ישרה צורתם בעיניו, או שעשה צורת העמודים בקרקע שהתיך הנחשת בו כדברי המפרשים. וזכר הכתוב שהיה קומת העמוד האחד שמנה עשרה אמות, ובדברי הימים נאמר אמות שלשים וחמש אורך, אבל שם זכר מדת שני העמודים יחד, וכאן זכר מדת כל אחד מהם בפני עצמו, והחצי אמה אשר יש בחלוף היה נכנס בכותרת כדברי המפרשים, או שהכתוב לא חשש לחצי האמה כמו שכתב ה״ר לוי בן גרשום והוא הנכון. וכבר ראיתי במדת העמודים האלה לחכמי הנוצרים מי שאמר שהיה מדות כל עמוד שלשים וחמש אמות כמו שנזכר בדברי הימים, ושיהיו בזה האופן, העמוד עצמו היה שמנה עשרה אמות כמו שנזכר בכאן, והכותרת אשר היה על העמוד היה חמש׳ אמות שהיתה מונחת עליו, ומעשה השושן שהיה על הכותרת היה ארבעה אמות כמו שהעידו הפסוקים, הרי לך שבעה ועשרים אמות, ואמנם השמונה אמות הנשארים היו למטה בכן אשר היה עליו העמוד, כי בידוע שלא היה העמוד עומד על הקרקע בלי אמצעי, אבל היה שם מכון על הארץ גבוה שמונה אמות ועליו היה העמוד, ובזה האופן היה עולה הכל אל שלשים וחמש אמות. אבל מאשר בדברי הימים נאמר ויעש לפני הבית עמודים שנים אמות שלשים וחמש אורך והצפת אשר על ראשו אמות חמש, נראה שלא היו נכנסים אמות הכותרת במספר השלשים וחמש אמות, כי הצפת שזכר שמה הוא הכותרת, וזהו המורה על הפסד הפירוש הזה. והמפרשים שלנו חשבו שכל אמות הכותרת היו נכנסות בעמודים ולא היו נוספות עליהם, כי היה כל עמוד נכנס בתוך כותרתו. ויקשה לי לדעתם שיתחייב מזה שיהיה עגול העמוד קרוב לארכו מבלי הכותרת, כי אם היה ארכו שמנה עשר אמות ומהם היו חמש אמות מכונסות בכותרת, נשאר העמוד בלי כותרת י״ג אמות, והנה עגולו היו שנים עשר אמות כמו שאמר וחוט שנים עשר׳ אמה יסוב, הרי לך שהיה העמוד בלי כותרת עביו קרוב לארכו, והוא דבר מגונה מאד, גם כי יהיו העמודים קצרים מאד בערך גובה האולם. ומפני זה אחשוב אני שהכותרת לא היה כלה על העמוד כדברי מפרשי הנוצרים, ולא היה כלה נכנסת בעמוד כדעת המפרשים שלנו, אבל מאותם החמש אמות אשר היו בכותרת היו שנים מהם נכנסים בעמוד לחזוק הנחתו והשלשה אמות היה למעלה מהעמוד, והיה העמוד אם כן שמונה עשרה אמות, ומהכותרת היו עליו שלשה אמות ומעשה השושן אשר על הכותרת היה ארבע אמות, והיו כלם חמשה ועשרים אמות, והמכון אשר עליו היה העמוד יהיה שתי אמות או שלש, באופן שהיה העמוד כלו עם תכשיטיו שמונה ועשרים אמות, והאולם היה שלשים אמות נמצאו העמודים נמוכים ושפלים שתי אמות או שלשה מגובה האולם, והוא היה הנכון, כי אין ראוי שיעלה דבר על בית ה׳ וגם לא ישוה אליו במעלה וגובה, כי הבית האלהי יהיה עליון על כל הדברים הסמוכים אליו. וכבר יורה על אמיתת מה שאמרתי מה שנאמר בסוף זה הספר (מלכים ב כ״ה) וקומת הכותרות שלש אמות. והקשו חכמינו זכרונם לברכה (עיין רש״י), וכי שלש אמות היו הכותרות, והלא חמש אמות היו? אלא ששתי אמות התחתונות של כותרת היו שוות לעמוד, במה שלא היה בהם שבכה, ושלש העליונות היה בהם שבכה, ולזה זכר שם שלשה. ויותר נכון ומתיישב הוא מה שפירשתי, שמחמשת אמות הכותרת היו נכנסים שנים בעמוד ושלשה היו ממעל לעמוד, ולכן זכרם שמה בלבד להיותם על העמוד. והנה ירמיהו הנביא עליו השלום בסוף ספרו (ירמיהו כ״ב י״ז) ספר איך הכשדיים בחרבן בית קדשנו ותפארתנו שברו העמודים האלה והוליכו הנחשת בבלה, ומזה תדע שקרות האומרים שהביאו אותם הרומיים לרומי מחרבן בית שני, ומהם אמרו שאנשי פיז״ה הביאו אותם אל מדינתם, כי הנה העמודים לא היו בבית שני, כי בחרבן בית ראשון שברו אותם הכשדיים והוליכו הנחשת שבהם לבבל. והגיד ירמיה תבניתם ומדותיהם, באומרו (שם כ״א כ״ב) העמודים שמונה עשרה אמה קומה העמוד האחד, וחוט שתים עשרה אמה יסובנו, ועביו ארבע אצבעות נבוב, וכותרת עליו נחשת, וקומת הכותרת האחת חמש אמות, ושבכה ורמונים על הכותרת סביב הכל נחשת, וכאלה לעמוד השני ורמונים וגו׳.

ולמדנו מדבריו דברים. אם אורך העמוד שהיה שמונה עשרה אמות כמו שנזכר כאן, וזה מבלתי הכותרת ומעשה השושן שיזכור. ואם בעגולם שהיה י״ב אמות להקף האחד וכן היה לשני, ולפי זה ראוי שיפורש אמרו בכאן וחוט שתים עשרה אמה יסוב את העמוד השני, שאם ישימו חוט אחד סביב העמוד כדי למדוד עביו ימצא במדת החוט הסובב שנים עשר אמות, ויודע מזה ששנים עשר אמות יסובו את העמוד האחד וכן השני, כי שניהם היו שוים בכל הדברים וכן ת״י, ויהי אמרו השני חסר הענין, והוא מקרא קצר, או כאילו אמר והשני, רצה לומר והשני גם כן היה במדה הזאת, ודרך הכתוב לחסר הווי״ם בשמות, על דרך (שמות א׳ ב׳) ראובן שמעון לוי ויהודה, (חבקוק ג׳ י״א) שמש ירח. ולמדנו עוד מדברי ירמיהו שהיו העמודים חלולים והיה עבים ארבע אצבעות וזה לא נזכר בכאן, לפי שכותב הספר הזה היה כוונתו להגיד הדברים המורים על מעלת שלמה וגדולתו לא זולת זה. ואמרו כאן מוצק, ר״ל שהתיך הנחשת ועשה כמין עטרה בנויה לתלפיות לשום על כל עמוד, שהיה שיעור העטרה ההיא חמשה אמות, מהם היו נכנסות בעמוד ומהן למעלה ממנו כמו שפירשתי:

ואמרו ושתי כותרות עשה על ראשי העמודים, פירושו שהיו שני כותרות לשני העמודים, כותרת אחת לעמוד אחד, ולא כמו שחשב ה״ר לוי בן גרשום שהיו שתי כותרות לכל עמוד:

וספר שהיו אותם הכותרות שבכים מעשה שבכה גדילים מעשה שרשרות, ר״ל שהיו הכותרות ההם מכוסים ממלאכה דקה ויפה מעשה רשת, והגדילים הם שרשרות, והיו מוקפים מהם שבעה גדילים על כל אחת מהכותרות ההם, ואמרו המפרשים שהיו כעין לולבים של דקל. ואחרי שזכר שצייר או שהתיך חירם את כל המלאכה, זכר איך עשאה בפועל.

וזהו ויעש את העמודים, ר״ל שעשה אותם כמו שזכר מהציור. וזכר עוד שעשה שני טורים, ר״ל לתלות בהם הרימונים סביב על השבכה האחת לכסות את הכותרת, ואין פירושו שהרמונים היו לכסות את הכותרת, כי אם שעשה שני טורים מהרמונים על כל שבכה סביבה טור אחד מלמעלה מהטור האחד אשר היתה השבכה מכסה את הכותרת, כי היה הכותרת מכוסה מרשת ועל אותו רשת היו שני טורים מהרמונים, ויהיה אמרו על ראש הרמונים חוזר למעלה, ושעורו ושני טורים סביב שהם על ראש הרמונים עשה על השבכה:

ואמרו עוד וכותרת אשר על ראש העמודים מעשה שושן באולם ארבע אמות, הוא להגיד שעל הכותרת אשר היה על ראש העמודים היה עוד מעשה שושן ארבע אמות, ויחסר בכתוב מלת ועם או מלת ועל, וכאלו אמר ועם הכותרת או על הכותרת אשר על ראש העמודים היה מעשה שושן שהיה בו ארבע אמות. ואמרו באולם, פירשו המפרשים שהוא כמו למעלה, ויותר נכון הוא שנאמר ששם מעשה השושן על הכותרת אחרי שהיו העמודים מונחים באולם, וכמו שיזכור אחרי זה. או יהיה פירושו שלמעלה מהכותרת אשר היה על ראש העמודים עם מעשה השושן היו עדיין באולם ארבעה אמות, והיה זה לפי שהאולם היה גבהו שלשים אמה והעמודים עם הכותרות והשושן והמכונות אשר תחתיהם היו עולים ששה ועשרים אמות, ונשארו אם כן ארבעה אמות באולם פנויים שלא היו מגיעים שם העמודים, ולפי זה לא יהיו הארבעה אמות שזכר הכתוב במעשה השושן, כי אם בגובה האולם למעלה מהעמודים עם כל אשר בהם, וכן נראה מדברי ירמיהו, שבכותרת זכר שהיה חמשה אמות ובמעשה השושן שהיה השבכה שזכר שמה לא זכר שיעור, ולא אמר שהיה מארבע אמות, והוא המורה שהד׳ אמות שנזכרו כאן הם לאולם לא למעשה השושן:

ואמנם מה שהוסיף לומר עוד וכותרות על שני עמודים גם ממעל מלעמת הבטן אשר מעבר השבכה וגו׳, כתב ה״ר דוד קמחי מלעמת הבטן כנגד העקום האמצעי אשר לעבר השבכה היו כותרות אחרות למעלה לאותו מקום. וה״ר לוי בן גרשום כתב שהיו בכל עמוד שני כותרות זו על זו, ושהפסוק הזה נאמר על הכותרת השנית אשר לעומת בטן העמוד. ודעת שני המפרשים האלה אחד הוא, ר״ל שהיו בכל עמוד שני כותרות, אם מחוברו׳ ודבוקות זו עם זו בתחלת העמוד כדעת ר׳ לוי בן גרשום, ואם שהיתה אחת מהן למעלה בראש העמוד ואחרת באמצעיתו, והוא דעת זר כפי פשט הכתובים, כי לא נזכר כאן ולא בדברי הימים ולא בספר ירמיהו שהיו לעמודים, ולא שעשה חירם כי אם שני כותרות לשני העמודים, לא ארבעה כותרות כמו שפירשו האנשים החכמים האלה. ודעתי הוא שהכותרות אשר בפסוק הזה הם עצמם השני כותרות שזכר למעלה, ושבא הכתוב להודיענו שני דברים. האחד כי לפי שספר למעלה שהיו אותם הכותרות על העמודים נכנסים בהם, אולי יחשוב אדם שהיה הכותרת סביב העמוד על שפתו, אבל אמצע העמוד בעביו ובטנו לא היה עליו דבר והיה מגולה לאויר, לכן אמר שהכותרות היו על כל עובי שני העמודים, וזהו גם ממעל מלעמת הבטן, שהבטן הוא עובי העמוד כי הוא בטנו, ואמר שגם בזה היתה השבכה אשר היא היתה מכסה כל עובי העמוד ובטנו כמו שכסה שפתו. והשני הוא שלפי שזכר למעלה שהיו רימונים בשבכה אשר בראש העמודים ולא פירש כמה היו אותם הרמונים, לכן ביאר כאן מספרם, באמרו והרמונים מאתי׳, ר״ל בכל עמוד ועמוד היו מאתים רמונים, והיו טורים סביב, כלומר שהיו המאתים ההם בשני הטורים שזכר למעלה, כי היו מאה רמונים בכל טור וטור מהם, והיו אותם הרמונים תלויים בשרשרות כמו שזכר בתחלה, וז״ש טורים סביב על הכותרת. ומה שאמר עוד השנית, פירושו וכן השנית, רוצה לומר שזה כלו אשר אמרו על הכותרת האחת ראוי שיובן גם כן על הכותרת השנית, כי היה המשפט בכל הדברים אחד בהן, והוא על דרך מה שאמר במדת העמודים וחוט שנים עשר יסוב את העמוד השני כמו שפירשתי. ואמנם מה שנאמר בספר ירמיהו (ירמיהו נ״ב כ״ג) כל הרמונים מאה על השבכה סביב, פירושו על כל טור מהם, ומה שאמר שם ברמונים תשעים וששה, ענינו שהיו הרמונים בארבעה רוחות מהשבכה, והיה בכל רוח ארבעה ועשרים רמונים והם תשעים וששה, והארבעה החסרים היו בזויות הטורים, והיו אם כן מאה בכל טור:

וספר הכתוב בכאן עוד שהקים את שני העמודים האלה באולם ההיכל, ואמר זה בכלל ואחרי זה זכר סדר הקמתם כפי הקדימה והאיחור, והודיענו שראשונה הקים את העמוד הימני וקרא שמו יכין, ואחר כך הקים השני וקראו בועז. ואמנם מה היה ענין העמודים האלה וצרכם ועל מה היה מורה שמם, הנה יתבאר אחרי זה:

ולמה שאמר עוד ועל ראש העמודים מעשה שושן בהיותו כבר נאמר למעלה, אחשוב שלא בא הכתוב הזה להודיענו זה הענין, כי אם להודיע שאחרי שהוקמו העמודים עם הכותרות אז נתן על ראש העמודים אותו מעשה השושן שעשה, כי לא הושם המעשה ההוא על העמודים כי אם אחרי הקמתם, וכמו שהעיד למעלה באמרו מעשה שושן באולם ארבע אמות. כפי מה שפירשתי, וכאלו אמר ועל ראש העמודים נתן מעשה השושן אשר זכר, ובזה נשלמה המלאכה, והיה אם כן מה שזכר בפסוק הזה מספור ההקמה ולא מספור המלאכה:

ויעש את הים וגומר. ונתעורר בפסוקים האלה ראשונה שבמקום שנאמר כאן פקעים נאמר בדברי הימים (דברי הימים ב ד׳ ג׳) ודמות בקרים. ושנית שהכתוב אומר שהיה הים הזה עגול, ובאמרו עומד על שנים עשר בקרים שלשה פונים צפונה וגומר, מורה שהיה מרובע ומכוון לארבעה רוחות. שלישית באמרו אלפים בת יכיל ובדברי הימים נאמר שלשת אלפים יכיל. ואומר בפירוש הפסוקים שכבר התבאר בדברי הימים (שם ו׳) שהיה הים משמש לרחצה הכהנים בו מטומאתם, וכבר אחז״ל (עיין רד״ק בד״ה ב׳ ד׳ ו׳) והלא כלי הוא ואין טבילה בכלים? אמר ר׳ יהושע בן לוי אמת המים היתה נמשכת וכו׳, ר״ל שלא היו המים שאובים אבל היו רגלי הבקרים נקובים מלמטה והיו המים באים שמה מהמעיין נובעים מן הקרקע ונכנסים שם. והנה זכר שהיה רחב הים משפתו אל שפתו עשר אמות, ר״ל בקוטר, והיה עגול סביב והיה חמש אמות קומתו. והנה אמרו שקו שלשים אמה יסוב אותו סביב, הוא על דרך קירוב, כי קוטר ההקף בעגול אינו השליש בדיוק, כמו שאמרו חז״ל על זה במסכת ערובין (עירובין י״ד:), אבל הוא מוסיף על שלשה כמו שביעית הקוטר בקרוב מועט, ואולי היה מדת הקו הסובב לקוחה בחלל הים, וזהו יותר קרוב אל האמת:

ופקעים מתחת לשפתו סביב, הנה פקעים הם צורות ביצים כמו שזכרתי למעלה (סי׳ ו׳ י״ח), כי היו אלה גופם עגולים כביצים, והיה בכל פקע צורת ראש שור יצאו המים מפיו, ולכן קראם בדברי הימים בקרים מפאת צורת ראשיהם ופניהם, ובכל שעור אמה ואמה היו מונחים עשרה מאלה, ולפי זה היו בכל העגול שהם שלשים אמה מונחים שלש מאות פקעים, והיו מהם שני טורים, הטור האחד למעלה מהטור האחד, וכפי זה היו שש מאות פקעים בשני הטורים האלה, ובהם היו יוצאים המים אשר בים, והיו יצוקים ביציקתו, ר״ל שאותם הפקעים היו יצוקים ביציקת הים, כי בהתכת הנחשת לעשות הים הותכו גם כן עמו הצורות ההם, ולא נעשו אחרי כן במלאכה וחוברו שמה, כי אם בהתכת הים ויציקתו הותכו כלם. והנה אחז״ל (ערובין שם) שהים עגול היה משפתו אך מתחת השפת היה מרובע, והתבאר זה להם מהשעור שהיה מחזיק אלפים בת, והבת היא של שלש סאין, כאמרו (יחזקאל מ״ה י״א) האיפה והבת תוכן אחד להן, ולפי שאמה על אמה ברום הוא שלש אמות היתה מחזקת ארבעים סאה, וכמו שחז״ל הרחיבו בזה באותה מסכתא פרק ראשון (דף י״ד ע״ב) וה״ר לוי בן גרשום הביאו גם כן בפירושו לזה המקום. וכן זכרו שהמכונה אשר עשה לים היתה גם כן מרובעת.

והוא אמרו עומד על שנים עשר בקר שלשה פונים וגומר, שזה היה הכן והמכון שהיה הים עליהם, והיה מרובע והיו שלשה בקר פונים לכל צד מהארבעה צדדים, והיו פני הבקרים להרוחות ואחוריהם מבפנים, ומבואר הוא ההבדל אשר היה בין הבקרים ובין הפקעים, והוא שהפקעים, היו גופים עגולים והיו להם ראשי הבקר והיו דבקים בים ממעל תחת שפתו והיו המים יוצאים בהם מהים לחוץ, והשנים עשר בקרים היה גופם כלם כצורת בקר וגם כן ראשיהם והיו מונחים למטה על הארץ והים עומד עליהם והיו המים נכנסים בהם לים: